<h1>הגהות שערי דורא סימן כ"ט</h1>
<h2>דף קט:</h2>
א)כחל פירש"י כל הלכה לצלי. ור"ת וראב"ן פי' לקדירה. ונלאיתי לכתוב כל הסוגיא אך לפי המסקנא דיני כחל ב)לפירש"י לצלי בעי קריעה שתי וערב לכתחלה (בפרק כל הבשר דף ק"ט ודף ק"י תמצא בתוספות המחלוקת שבין רש"י ור"ת וכל הסוגיא היא גם בספ' התרומה סי' נ"ז) ואם לא קרעו כלל מותר לצלי (וי"ג לצלי בדיעבד ד"ק) דחלב הנפלט נופל לארץ ואותו שלא פירש מותר בדיעבד כלישנא קמא דרב דתניא כוותיה ולא כרב נחמן דאמר זויקו לה כחלא דמשמע דאף לכתחלה מותר לצלי בלא קריעה כלל. ולקדירה אם ג)קרעו שתי וערב (וטחו בכותל) מותר בלא בשר עמו לכתחלה וכן לעשות מולייתא שקורין פשטיד"א ואם לא קרעו שתי וערב (וטחו בכותל) אסור אף בלא בשר עמו ואף בדיעבד שחלב הנפלט חוזר ונבלע וכיון שפירש איקרי חלב מדרבנן וכי נבלע אוסר בשר הכחל ואם יש ששים במים עם הכחל שיתבטל החלב הנפלט אז הכל מותר ועם שאר בשר ד)אסור לכתחלה אפילו קורעו שתי וערב (וטחו בכותל) (במ"ס אין זה) ולפיר"ת וראב"ן כיון דקורעו שתי וערב (וטחו בכותל) אף אם שאר הבשר בקדירה מותר אף לכתחלה. ואם לא קורעו [שתי וערב] רק קצת מותר בדיעבד כלישנא קמא דרב [כ"י אבל אם לא קרעו כלל אסור אף בדיעבד עם בשר וצריך ס'] אבל לצלי מותר לכתחלה בקריעה ה)מועטת כדאמר רבי אלעזר וכדאמר רב נחמן זויקו לה כחלא ורב נמי לא פליג עלה וגם לקדירה בלא בשר סגי בקריעה מועטת אפי' לכתחלה או בפשטידא מותר בלא קריעה שתי וערב [אך בעי קריעה מועטת] ויש מתירין לצלי אפי' לכתחלה בלא קריעה וכן משמע מכל הסוגיא ולקדירה בלא בשר ובמולייתא מותר לכתחלה בקריעה מועטת דחלב הנפלט אעפ"י שחוזר ונבלע אין בכך כלום כיון שלא נשתנה טעמו דכחל מטעם בשר אחר. והכחל שנצלה או שנתבשלה ו)מותר לחותכו לכתחלה בסכין של בשר (ואפי' כשהכחל רותח ויכול לחתוך אפי' לכתחלה אח"כ בשר רותח) וגם מותר לתת הכחל רותח בקערה שהיה בה בשר שהרי פסקינן [קי"א ע"א] הלכה בין כחלא בין כבדא עילוי בשרא לכתחלה אסור לצלות ודיעבד שרי והתם נוגעין זה בזה בשפוד כשהן רותחין והא דאסר התם לכתחלה לפי שהחלב נוטף (ד"ק מן הכחל קודם שנצלה על הבשר (וגם (ואף) בלא קריעה) (במ"ס אין זה) אבל לאחר שקורעו וגם נצלה מותר אף לכתחלה. [כ"י ס"א אבל תותי בשרא שרי אף לכתחלה לצלות בין כחל בין כבד (מלשון רש"י) וה"מ לדידהו שתנוריהן היו פיהן למעלה והשפוד הי' זקוף אבל לדידן שהשפוד שוכב אצל האש ופעמים ראש אחד הוא עליון ופעמים הוא תחתון לכן לעולם הוא אסור לצלות לכתחלה בשפוד בין [כחלא ובין כבדא עם בשר (בד"ק הוסיף וה"ה במליחה) ובדיעבד שרי] ונהגו העם כרש"י כי ראב"ן החרים שלא לעשות כמותו וכר"ת ז)והיכא שנתייבש הכחל מאוד ונתבשל אפי' בהדי בשר הורה רבינו יחיאל [ד"ק רבינו יואל] להתיר אפילו בלא קריעה כלל אף לפירש"י ואין מצריך ס' דחלב שחוטה דרבנן וביבש לא גזרו ובתשובות הגאונים כתוב דנהגו בכל ישראל ח)דלא מבשלו כחל כלל [רק צלו ליה]. [שערי דורא הלכ' כחל סימן כ"ט]. א)0(ד"ק) מתניתין הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קורעו אינו עובר עליו. גמרא א"ר זירא אמר רב אינו עובר עליו ומותר הכחל איכא דאמרי אמר רב אינו עובר עליו ואסור תניא כי האי לישנא קמא דרב כחל שבשלו בחלבו מותר. וקיבה שבשלה בחלבה אסור ומ"ש זה כנוס במעיו. א"ר יהודה קורעו הכחל שתי וערב וטחו בכותל א"ל ר' אלעזר לשמעי' קרע לי ואנא איכול ומה קמ"ל דלא בעי ש"ו אלא לקדירה. אמרה ילתא לרב נחמן כל מה שאסר לנו הקב"ה התיר לנו כנגדו אסר לן דמא שרי לן כבדא עד בעינן למיכל בשרא בחלבא א"ל רב נחמן זויקו לה כחלא והא דתנן הכחל קורעו ההוא לקדירה עכ"ל הגמרא. והאי לשון רש"י על מתניתין אינו עובר עליו ללקות לא על אכילתו ולא על בישולו דלאו בשר בחלב איקרי ובגמ' מפרש אי איכא איסורא דרבנן או לא. גמ'. ומותר הכחל מותר לכתחלה באכילה אם בשלו ולא אמרינן איסורא מדרבנן דהא אפילו נסחט ממנה ויצא אמרינן לקמן דחלב שחוטה מדרבנן הוא והאי כיון דנבלע ולא פירש אפי' איסורא דרבנן ליכא. קיבה שבשלה בחלבה קיבה של טלה או של עגל שיונקין החלב תוך קיבתן. זה כנוס במעיו וכשיצא מדדי הבהמה חלב הוא וזה אינו כנוס במעיו. הכחל כלומר לא יצא מדדי הבהמה בחייה ולא נאסף אלא נבלע בבשר הוא ולא בא לכלל חלב ומיהו לכתחלה בעי קריעה ומדרבנן. וטחו בכותל כובשו בכותל בידיו כדי שיסחוט חלבו. קרע לי הכחל קודם שתצלנו ואנא איכול ומקמ"ל מתניתין היא דקורעו מתחלה ומותר הא קמ"ל כו' כלומר קריעה בעלמא קאמר ליה או שתי או ערב לפי שהחלב נוטף ויוצא למטה ומשיצא לא חזר אליו ולכך לא בעינן שתי וערב אלא לקדירה דהתם ודאי צריך להוציא כולו מתחלה לפי שכשהוא יוצא הרי הוא חלב גמור וחוזר ומתבשל עמו. והא דקתני לעיל שבישלו מותר לצלי קאמר דצלי נמי קרוי בישול דכתיב בד"ה ויבשל את הפסח כמשפט. זויקו לה שפודו תנו לה הכחל בשפוד. ההוא לקדירה וסבר ר' נחמן כלישנא בתרא דרב דאסור וברייתא מוקי לה בצלי דכ' ויבשלו את הפסח עכ"ל רש"י. והתוס' פירשו זויקא לשון מילוי ונפיחה כלומר תצליהו לה עם רוב חלב שבו שיהיו נפוחים מן החלב והוא כמו זויקני כלומר נפוחים מחמת דשיני גיליא ובערוך פי' זויקו לה כחלא כלומר הכחל מלא עם החלב כמו זיקין מלאים כן הכחל מלא חלב ולא נקרע כמו נודות נפוחים עכ"ל (ד"ק). ב)0לפירש"י לצלי בעי קריעה ש"ו לכתחלה פכה"ב פירש"י בהדיא דכחל לא בעי לכתחלה אלא קריעה שתי או ערב וכן התוס' שם כ' דלפירש"י כחל לצלי בעי קריעה שתי או ערב לכתחלה אבל באשר"י ובמרדכי תרצ"ח כ' לפירש"י לצלי צריך קריעה ש"ו כ' כמו כאן. ג)0ולקדירה אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל. פי' קורעו קריעה אחת לאורכו ואחת לרחבו. וטחו בכותל פרש"י כובשו בכותל עד שיצא חלבו ונראה כפי מה שנוהגין לחתכו שתי וערב כמה חתיכות על פני כולו עדיף מכובשו בכותל דבהכי כל הגומות שהחלב כנוס בהן נחתכות ונפתחות מהרא"י ז"ל. ד)0והיכא דקרעו ש"ו וטחו בכותל יש לומר בדיעבד שרי אם בשלו עם בשר לפירש"י. וראבי"ה פירש דאפי' דיעבד אסור עם בשר לרש"י אפי' אם קרעו שתי וערב (וטחו בכותל) עכ"ל. ועם הבשר אסור אף בדיעבד אף אם קרעו שתי וערב (וטחו בכותל) ולא חילקו בין מיניקה לשאינה וצריך לחטט שיניו אם בא לאכול בשר אחריו א"ז תס"ג. גליון ד"ו שכ"ד ד"ל ד"ב. הכחל שנתבשל בקדירה (ד"ב ד"ל עם בשר) ולא קרעו ש"ו (ד"ב וד"ל וטחו בכותל) הואיל והכחל מין היתר הוא גם החלב הנבלע בו אינו אוסר מה"ת כי חלב שחוטה מדברי סופרים (ד"ז ד"ל דרבנן) שיעורו בס' וכחל מן המנין (ועל זה קאי לשון אלפס ע"כ גליון הנ"ל). אפס אין להתיר ע"י הביטול זה כ"א הקדירה והתבשיל אבל הכחל עצמו אסור לפי שעד שלא נצטמק (ד"ו יפה) נתנה הקדירה טעם בכחל ונבלע טעם הבשר והחלב בגומות שבכחל ולא יסחוט משם האיסור לעולם לפי שעשוי גומות גומות ואם הכחל הזה נפלה אחר כך לקדירה אחרת אוסרת אותה אעפ"י שיש לתלות להקל ולומר כל מה שסופו לפלוט יצא בקדירה ראשונה כמו שאנו מקילין בו לענין ששים מטעם שאמרנו (ד"ו. הואיל וחלב שחוטה דרבנן), מ"מ הואיל ואסרוהו חכמים עשאוהו כחתיכת נבילה לענין לאסור קדירה אחרת וס' שאנו משערין בכחל זהו ס' כמו כולו לפי שכמה פעמים בלע ופלט ואין לעמוד על הדבר כמה איסור יצא ממנו עכ"ל שיטת התלמוד סמ"ג לאוין ק"מ קמ"א. מפרישת הר"ר אליעזר הכחל לפי שבתחלת בישולו קודם שיצא החלב כולו נאסר החלב שבגומות מפני טעם הבשר שבו ואז לא היה יכול לצאת בקריעה. הלכך אף לאחר שנגמר בישולו שכבר יצא כולו תו לא תשתרי דאפל"ס אסור ואפי' אפל"ס מותר הכא גזרינן שמא יאכלנו קודם שיצא כולו אע"ג דגבי בשרא דאסמיק שרינן כי שפד לה בשפוד לבתר שנצלה לגמרי ול"ג דלמא אתי למיכל מינה קודם גמר צלייתו שאני התם דדרך הדם לצאת ע"י מליחה וצלייה ולכך צוליהו כדי להוציא דמו וגם לבסוף פירש כל הדם לגמרי ונופל לחוץ. אבל הכא אפי' כשיצא כל החלב מ"מ נשאר הוא בקדירה אלא שמתבטל ואי שרי לבסוף אתי למיכל קודם עכ"ל. ועוד כתב וא"ת כיון דכחל עצמו אסור א"כ נימא דחנ"נ וניבעי ששים לבד מן הכחל. וי"ל דהא דאסר לאו משום שיהא טעם חלב בכחל יותר מבשאר בשר אלא לפי שיש בו גומות גומות והחלב כנוס בתוכו ויש באותו חלב טעם בשר ואי אפשר להפרישו מן הכחל מאחר שנתבשל דתו לא מהני לי' קריעה עכ"ל (א"ה כל הגה מתוס' פגה"נ ד"ה וכחל מן המנין). ה)0לצלי מותר בקריעה מועטת בסמ"ק פירש הא דבעי קריעה מועטת לצלי לפיר"ת לא סגי באותה קריעה שקורעין אותה לשנים כשחולקין הרביעית של אחוריים (ס"א של אליה) לשנים לכתחלה אבל בדיעבד סגי בקריעה שקורעין הכחל לשנים (כמו שקורעין) כשחולקין הרביעית לשנים עכ"ל. ו)0מותר לחותכו לכתחלה בסכין של בשר אפילו כשהכחל רותח. בדקרעו (י"ג בקריעת) שתי וערב וטחו בכותל איירי נמי הכי כדמסיק לקמן (בשערים שכ' אבל לאחר שקרעו כו' מותר אף לכתחלה) ובסמ"ק סי' רי"ג וכן פשט ההיתר גם התוס' כה"ב כתבו דמנהג הבל הוא הנמנעין מזה ואף שגדולים מחמירים על עצמן מתמיה (תמה) אני שהרי עתה אין בקעים מצויין דכ"ע זהירי וידעי שפיר באיסור בשר בחלב ולמה נחמיר כולי האי. מהרא"י ז"ל. ואין להקשות מ"ש סכין מקדירה דהא בקדירה גזרינן דלא לבשל כחל אפי' לחודיה גזירה שמא יבשל עם בשר כו' ושמא מה שאסרו הקדירה היינו משום דלמא אתי לבשולי הכחל עם בשר ביחד (משא"כ בסכין). הגה סמ"ק רי"ג. [שינה הב"י קצת וז"ל מה שהחמירו בקדירה אין זה משום בשר דאח"כ אלא משום דלמא כו' וזה ל"ש גבי סכין וצ"ע עכ"ל]. ז)0והיכא דנתייבש הכחל מאד כו' העולם אומר דלאחר ל' נקרא יבש. ויראה קצת סמך לדבריהם דבסמ"ק דף ק"י הל' פסח סי' רכ"ב הל' חמץ ומצה כ' דעיסות המדובקות בשולי החביות מקרי יבש לאחר ל' יום אע"ג דבסה"ת סי' נ"ה וה"ג כתבו דבעינן ב' חדשים, שאני התם דבעינן שנתייבש כל העיסה לגמרי דכולה חמץ הוא אבל הכא לא בעינן רק שנתייבש החלב שבתוך הכחל ולא בעינן כולי האי מהרא"י ז"ל [פסקים וכתבים קמ"ט]. ח)0ובתשובות הגאונים כתב דנהיגי דלא מבשלי כחל כלל אלא צלו ליה. ואם מיובש מעיקרא שרי לבשל ליה א"ז. ונהגו העולם שלא לבשל כחל עם בשר ולא נכון אפילו בקריעה גזירה משום בב"ח כי רב בקעה מצא וגדר בה גדר אבל אוכלין אותה צלי ובעיסה שאינו כמו מבשל בשר וחלב (ד"ל. שאינו נראה כמו בשר וחלב) עכ"ל התשובה ישנה. בסמ"ק סי' רי"ג דיני כחל כתב הא דנהגינן שלא לבשל כחל כלל היינו בשביל הכלי שמא יבשל בו אח"כ בשר או גזירה דלמא אתי לבשל הכחל עם הבשר ביחד ע"ש. שלא לבשל הכחל כלל אפילו בקדירה בלא בשר הכי נהגינן אך בפשטיד"א נוהגין רוב העולם היתר רק ת"ח המדקדקין מושכין ידיהם שלא לאכול כחל בפשטיד"א אפי' קרעו ש"ו וטחו בכותל, אם לא ביבש. וקבלתי שנמצא בתשובות ישנות (ס"ק ז' השני בהגהות) בזה הלשון ואין אנו נוהגין לאכול כחל רק בצלי ובעיסה. ולשון "ובעיסה" מובן דר"ל בפשטיד"א פי' בלי מחבת ואע"ג דהאידנא רגילין במדינתנו לאפות הפשטיד"א (מכל דבר) במחבת של ברזל שקורין בעקין בל"א ואיכא למיחש שמא יאפה בה אחר כך פשטיד"א של בשר כסמ"ק סק"ז בהגהות ואפי' אם הי' (ד"ו ד"ב. המחבת חדשה) (ד"ל. הי' הבעקין חדש) (פי' שלא נבלע בה בליעת בשר) אסור מטעם זה כמ"ש לעיל מזה (כעין שכתב הגהות ז' שלישי בשם סמ"ק ע"ש) וגם איכא למיחש שמא יחתוך חתיכות קטנות שומן של בשר וישימם בפשטיד"א (ד"ו שכ"ד עם הכחל) והרבה פעמים נשאלתי מן הנשים על כך אי שרי למיעבד הכי אלמא רגילין בכך והו"ל כמו בישול בקדירה מ"מ לא חזינן בקמאי דהוי מוחין בנהיגי היתר בפשטיד"א על ידי קריעת שתי וערב כמה פעמים על פני כולו וגם מחתכין אחר כך לחתיכות קטנות (פי' הכחל גופיה) אמנם לאפות כך במחבת שקורין בעקין אין להקל כלל מהרא"י ז"ל.
